גזר דין בתיק ת"פ 46633-05-13

כללי

1.      הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של מעשה מגונה בכוח, בכך שביום 22/5/13, בסמוך לשעה 12:00, הגיע הנאשם לביתה של המתלוננת וביקשה להניח בקבוק מים במקרר. כעבור רבע שעה, חזר הנאשם וביקש את בקבוק המים. המתלוננת נכנסה לביתה על מנת להביא את הבקבוק והנאשם נכנס אחריה. בסמוך למטבח תפס הנאשם את המתלוננת בחוזקה בידה השמאלית, ניסה להיצמד לגופה, נגע בידו בחזה של המתלוננת, נישק אותה בלחייה וניסה לנשק אותה על שפתיה. המתלוננת אמרה לנאשם שיפסיק כי אינה מעוניינת בכך וסובבה את ראשה והנאשם נישק אותה על צווארה. המתלוננת הדפה את הנאשם, הנאשם הסתובב, חזר אל המתלוננת, תפס אותה באמצעות ידיו בשפתיה, סימן תנועת נשיקה בשפתיו ויצא מביתה של המתלוננת.

תצהיר נפגעת העבירה

2.      מתצהיר נפגעת העבירה עולה כי מאז האירוע המתלוננת מפוחדת, היא סובלת מסיוטים ומתקשה להירדם בלילות, כאשר היא מבחינה בגברים זרים היא נזכרת באירוע ומתקשה לצאת את הבית ללא ליווי בני משפחתה. המתלוננת אף ציינה כי בימים הראשונים לאחר האירוע אף לא יצאה מביתה. המתלוננת ביקשה להחמיר עם הנאשם כדי שלא יחזור על המעשים ואף ביקשה פיצוי.

יצוין כי המתלוננת תיארה את העבירה באופן שחורג מעובדות כתב האישום ולכן התעלמתי מעובדות אלה.

טענות הצדדים

3.      ב"כ המאשימה הדגישה את הצורך בשמירה על ביטחונה של האישה, את הפגיעה בתחושת הביטחון הבסיסית, בפרטיות, בכבוד האדם ובאוטונומיה של המתלוננת כתוצאה ממעשהו של הנאשם, ואת חובתו של בית המשפט להגן מפני פגיעות מסוג זה. עוד הדגישה ב"כ המאשימה כי המחוקק קבע בעבירות מסוג זה עונש מינימום של רבע מהעונש הקבוע בחוק. המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם בעבירה זו הוא בין שישה חודשי עבודות שירות ועד לארבעה עשרה חודשי מאסר בפועל. לתמיכה בטענותיה הציגה ב"כ המאשימה מספר פסקי דין בהם הוטלו עונשים של ארבעה עד שלושה עשר חודשי מאסר בפועל.

4.      ב"כ הנאשם הדגיש בטיעוניו את הודאתו המיידית של הנאשם עוד בשלב החקירה במשטרה, וכן בבית המשפט. הודאה זו חסכה מהמתלוננת עוגמת נפש רבה, שאלמלא זאת היא היתה צריכה לעמוד על דוכן העדים ולחוות מחדש את החוויה הקשה אותה עברה. ב"כ הנאשם ציין כי הנאשם נשוי ואב לשישה ילדים, המפרנס היחיד של משפחתו. עוד ציין ב"כ הנאשם כי הנאשם בן ארבעים וזוהי מעידתו הראשונה והיחידה בפלילים. ב"כ הנאשם מסר כי הנאשם עבר תאונה קשה בילדותו ונחבל באופן משמעותי, אביו נפטר והנאשם עבר להתגורר אצל דודו והפסיק את לימודיו, כאשר היה בן תשע.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם אדם נורמטיבי שעובד לפרנסת משפחתו וכתוצאה מהרשעתו הוא ייפגע באופן משמעותי, שכן לנאשם היה אישור לעבוד בישראל וכעת כניסתו לישראל תיאסר והנאשם לא יוכל עוד לעבוד בישראל, כפי שנהג לעשות במשך שנים.

5.      באשר לנסיבות ביצוע העבירה, טען ב"כ הנאשם כי אין מדובר במעשים במדרג חומרה גבוה. הנאשם לא הואשם בהשגת גבול, הכוח שהפעיל הנאשם היה מינימלי והנאשם טעה לחשוב כי המתלוננת הסכימה למעשה, וכאשר הבין שהיא מתנגדת לו, יצא מהבית וחזר למקום עבודתו.

6.      עוד טען ב"כ הנאשם כי בכוונת הנאשם לפנות למומחה אשר יסייע לו בטיפול בבעיה, כדי שהמקרה לא יחזור על עצמו, וכן טען כי הנאשם יפגע כתוצאה מהרשעתו אף במישור המשפחתי, שכן בשעה שבני משפחתו שמעו על המעשה המיוחס לו, הם ניתקו כל קשר עמו.

7.      לתמיכה בטענותיו הגיש ב"כ הנאשם מספר פסקי דין בהם הוטלו בנסיבות חמורות יותר, עונשים של עבודות שירות ועד לשמונה חודשי מאסר וביקש להסתפק במאסר של שלושה חודשים.

8.      הנאשם בדבריו האחרונים הצטער על מעשיו, לא ידע להסביר כיצד קרה המקרה ומסר שהוא בן ארבעים וזו פעם ראשונה שמקרה כזה קורה לו. הנאשם ביקש לחזור לחיק משפחתו.

9.      בישיבת יום 8/10/13 הודעתי כי המתחם לו עתרה המאשימה אינו תואם את נסיבות ביצוע העבירה, וכי המתחם אותו הציגה מתאים לעבירות של מעשה מגונה סתם או למעשים במדרג נמוך יותר. כמו כן, ציינתי כי יש לראות כנסיבה לחומרה, שהנאשם נכנס לישראל שלא כדין, אולם בעת הטיעונים לעונש ביום 10/10/13, הובהר כי הנאשם נכנס לישראל כדין.

10.  ברע"פ 9004/ 10 הרצל שמעיה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 26/1/11), הודגש בפיסקה ט' כי בית המשפט אינו כבול לרמת הענישה אשר המאשימה מבקשת, שכן האחריות המשפטית והמוסרית להטלת העונש היא של בית המשפט. עוד הודגש כי "קל וחומר באותם מקרים - אשר דומה כי אינם שכיחים - בהם התביעה נוקבת במידת ענישה ספציפית גם שלא במסגרת הסדר טיעון. אולם, כשם שחובה על בית המשפט להזהיר נאשם שמבקש להודות במסגרת הסדר טיעון, כי בית המשפט אינו כבול לענישה שהוסכמה בין הצדדים; כך ראוי, שבית המשפט המבקש לסטות מרמת ענישה קונקרטית שביקשה התביעה והוא (בית המשפט) מתרשם שהנאשם לא הביא אפשרות זו בחשבון, "יזהיר" את הנאשם או ינחה אותו למצות את הגנתו".

11.  כך נהגתי אני והודעתי כי אני סבורה שמתחם העונש ההולם אותו הציגה המאשימה נמוך, הגם שהנאשם לא עבר עבירה של כניסה לישראל שלא כדין, אלא ניצל את כניסתו לישראל כדי לבצע עבירה. למרות הודעת בית המשפט, הנאשם בחר שלא לחזור בו מהודאתו ואף המאשימה חזרה ועתרה לעונש לו עתרה טרם הודעת בית המשפט.

מתחם העונש ההולם

12.  אך לאחרונה קבע בית המשפט העליון ביום 16/9/13 בע"פ 7867/11, כי יש לראות כגורם מרכזי בגזירת דינם של עברייני מין את האינטרס הציבורי, וכי על בית המשפט להעביר לאותם עבריינים מסר ברור וחד משמעי, אשר ימצא את ביטויו בהטלת עונשים כבדים ומרתיעים. בית המשפט שב והדגיש בהפנותו לדברי כב' השופטת פורקצ'יה בע"פ 994/07 כי "הניצול המיני של הזולת בדרך של כפייה או התחשבות בהעדר הסכמה הוא אחת התופעות הקשות והפוגעניות ביותר בביטחונו הפרטי והגופני של הפרט ובשלום הציבור בפרט. הפגיעה המינית, העבריינית פולשת לגופו ולנפשו של הקורבן והורסת בו כל חלקה טובה. היא מבזה את עצמיותו, ופוגעת באינטימיות ובאוטונומיה המקודשת של גופו . . . היא מצריכה התערבות ממשית של מערכות החוק והמשפט כדי להגן על קורבנות המין בפועל ובפוטנציה" (שם בפיסקה 14).

13.  במקרה שבפני, הנאשם לא רק שפגע בגופה של המתלוננת, אלא עשה זאת בתוך ביתה שלה, במקום בו היא אמורה לחוש מוגנת ביותר. הנאשם ניצל את טוב ליבה של המתלוננת אשר נתנה לו לקרר את בקבוק המים שלו במקרר שלה, וכאשר חזר כעבור כרבע שעה כדי  לקחת את המים, ניצל הנאשם את הדלת הפתוחה ונכנס לביתה של המתלוננת ושם תקף אותה.